מה משותף לאוסטיודן, נאצים, אמריקאים שחורים, לבנים ורבים אחרים?0
נכון, מוזיקה טובה!0

כאשר שלום סקונדה וג’ייקוב ג’ייקובס כתבו קומדיה מוזיקלית ביידיש בשנת 1932, לא היה להם מושג שמהמחזה הלא מצליח יצמח להיט בינלאומי. השיר ״ביי מיר ביסטו שיין״ (יידיש, „בשבילי אתה יפה“ או „אני חושבת שאתה יפה“) מקורו במחזמר היידי ״מ׳קען לעבן נאר מ׳לאזט ניט״  („אפשר היה לחיות, אבל לא נותנים לנו“).0

לאחר עונה לא מוצלחת של ההצגה בתיאטרון רולנד בברוקלין, השיר בוצע בשנת 1937 על ידי צמד אפרו-אמריקני בתיאטרון אפולו בהארלם… ביידיש! ההתלהבות הגדולה של הקהל הובילה לגרסאות כיסוי של כל גדולי הזמרים בזמנו. כך השיר הגיע גם לגרמניה בתרגום לאנגלית-גרמנית (לא מדוייק לגמרי) וזכה לפופולריות רבה לפני שמשטר הנאצי גילה שמקורו ביידיש ולא בניב דרום-גרמני. ואז, כמובן, הוא נפסל להשמעה, אך הוחזר בסוף המלחמה כדי להעלות את המורל של הלוחמים בעזרת להיטים פופולריים.0

השיר התפרסם במיוחד דרך האחיות ברי בגרסת סווינג ג’אזית. גונהילד קרלינג השבדית לוקחת צעד אחורה להרכב הדיקסילנד שלה, שהגיע הוא מ״ג’אז ניו אורלינס״ כגרסא לבנה״.0

שמחת הג’אז של ניו אורלינס והחיקוי הלבן שיצא בעקבותיו „דיקסילנד“ („ארצות הדרום“) מראים ששום דיכוי לא יכול לשבור לחלוטין את הרוח האנושית. ההגירה הפנים-אמריקאית של העבדים לשעבר לשיקגו וניו יורק הפיצה את שפתם המוסיקלית ועיצבה את זהותה המוסיקלית של אמריקה בדרך לכיבוש עולם המוסיקה הבינלאומי.0

ממוסיקת ​​מיניסטראל וקרקס, כמו גם קטעי ראגטיים ומארשים והרבה מוזיקת ​​ריקוד התפתח ג’אז למעמד ה“קלאסי“. כמה מרענן (גם בשבילי), הגילוי של משפחת קרלינג השבדית, שמגיעה למעשה ממעגלי הקרקס ומפיצה כל כך הרבה שמחה עם „רטרו“ מוסיקאלי.0

שמחה וחופש גם בחללים צרים…0